החלטה בתיק מ"ת 53782-07-13 - פסקדין

בעניין המשיב 2

רקע:

1.      לפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. זאת, בקשר לכתב אישום הנושא ארבעה אישומים. האישום השני והשלישי מיוחסים למשיב 1 בלבד, והאישום הרביעי מיוחס למשיב 2 בלבד. האישום הראשון, שעניינו חטיפה וסחיטה, משותף לשני המשיבים.

2.      בהתאם להחלטה שניתנה ביום הדיון, 26.8.13, מתייחסת החלטה זו לשאלת מעצרו של המשיב 2. אולם, המשיב 1, אשר ביקש לדחות הדיון בעניינו, הודיע בדיון כי אין בכוונתו להוסיף טיעונים לגבי הראיות באישום המשותף לו ולמשיב 2, וכי ההכרעה בשאלת הראיות ביחס לאישום הראשון, אם תהיה חיובית, תחייב גם אותו. לפיכך, אף שהחלטה זו מנוסחת כך שהיא מתייחסת למשיב 2, הרי שיש לה השלכה גם על המשיב 1 (בעניין האישום המשותף), אף על פי שב"כ המשיב 1 כלל לא טען לגופו של עניין בעת הדיון.

3.      מ חלקו הכללי של כתב האישום שהוגש נגד המשיבים ביום 29.7.13 עולה, כי המשיבים 1 ו-2 הינם אחים המתגוררים בפזורת "אלפורעה" שליד ערד. לפני כ- 6 שנים, המשיב 1, אשר היו לו ילדים גם מגרושתו, נישא לע.ד (להלן: "ע"). במסגרת נישואיהם נולדו להם שתי בנות משותפות ילידות 2009 ו-2011 (להלן: "הבנות"). נטען, כי במועד שאינו ידוע למאשימה בחודשים מרץ או אפריל 2011, ע' עזבה את ביתו של משיב 1 בפזורה ועברה להתגורר עם הבנות בבית הוריה בכפר עזריה. נטען כי הפעולות המיוחסות למשיבים ולקושרים נוספים  המתוארים באישום הראשון, נועדו להביא להשבת הבנות למשמרתו.

4.      האישום הראשון מייחס למשיבים ולאחרים עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים. בכך, שהמשיבים ואחרים (להלן: "הקושרים") קשרו קשר לחטוף את המתלונן, (מ.ד- אחיה של ע', אשתו בנפרד של המשיב 1, אם הבנות) כדי לסחוט או לאיים כך שבשל חטיפתו של המתלונן תאלץ ע' להחזיר את הבנות למשמרתו של משיב 1. במסגרת קשר זה, ביום 21.6.11 או בסמוך לכך, חטפו המשיבים ואחרים את המתלונן ואת חברו, ו.ס, וכן השתמשו בכוח, באיומים והטילו אימה על מנת להניע את ע' להעביר לידי משיב 1 את שתי בנותיהם (להלן: "האישום הראשון"). כתב האישום מפרט את אופן ביצוע החטיפה, את השימוש בכוח נגד המתלונן, ואת העברתו ממקום למקום, עד אשר השיגה החטיפה את מטרותיה. המתלונן שוחרר רק לאחר שהבנות הועברו לידי הקושרים.

5.      האישום הרביעי מייחס למשיב 2 עבירה של סיוע לאחר מעשה. המשיב 1 היה דרוש חקירה לאחר שעשה לכאורה מעשי רצח, המיוחסים לו באישום השלישי, הוא ברח ונמלט תקופה מסוימת.  נטען כי, במהלך התקופה בה נמלט מאימת המשטרה והסתתר במקומות שונים, סייעו משיב 2 ועטווה אמיטראת (אחיהם של המשיבים) למשיב 1 להסתתר מפני המשטרה וסיפקו לו צרכי מחייה שונים באזור המסתור.

6.      המחלוקת בין הצדדים היא בחזית רחבה. המדינה מבקשת לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים, בשים לב למסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לו בשילוב שני האישומים, ובמיוחד האישום הראשון. כן מצביעה היא על עברו הפלילי. לעומתה, סנגורו של המשיב 2 חולק על קיומן של ראיות לכאורה לשני האישומים (הראשון והרביעי), טוען כי לגבי האישום הרביעי עומדת למשיב 2 טענת אפליה והמעשה אינו מקים כלל עילת מעצר בנסיבותיו. כן טוען הסנגור כי מצבו הרפואי של המשיב 2 מחייב התייחסות מיוחדת, דבר שיש בו כדי להוות שיקול של ממש היכול להשפיע על החלטות המעצר.

הודעת המתלונן

7.      המשיבים 1 ו-2 הכחישו בחקירותיהם את מעורבותם באירוע החטיפה.

8.      ביחס לאישום הראשון עיקר התשתית הראייתית, באשר לאירוע החטיפה הנטען ואופן השתלשלותו, מבוססת על הודעותיו של המתלונן מ.ד. מימים 23.5.13, 29.5.13 ו-5.6.13. עיקר דבריו מובאים בהודעתו הראשונה. המתלונן מתאר בהודעותיו כיצד, מאז שאחותו חזרה לבית הוריהם בעזריה, היה משיב 1 מתקשר אליו לטלפון הנייד ומאיים עליו ללא סיבה.

9.      לדברי המתלונן החטיפה עצמה החלה כאשר המשיב 1, גיסו של המתלונן, הגיע ליישוב מגוריו, עזריה, חסם אותו עם רכבו וביקש ממנו ומחברו ו.ס לעלות לרכבו "כדי לשוחח". המתלונן תיאר כיצד לאחר שעלה עם חברו לרכב, ומשיב 1 החל לשוחח עמו, כביכול, על בעיותיו עם ע'. אולם, כעבור זמן קצר, הצטרפו לרכב באופן פתאומי  שניים נוספים ומשיב 1 אמר לו שהוא סבל ממנו ומהמשפחה שלו והוא רוצה "לחנכם". המתלונן תיאר את המשך הנסיעה, דרך אזור נבי מוסא, לאזור מדברי בו ירדו כולם מן הרכב. שם , המשיב 1 קשר את ידי המתלונן וחברו והשאירם ללא מכשירי טלפון נייד, יחד עם שני האחרים ששמרו עליהם (בהודעתו מיום 23.5.13 עמ' 1).

10.  המתלונן ממשיך ומתאר כיצד נלקחו, לאחר שהחשיך, על ידי משיב 1 למקום אחר, אליו הגיעו סמוך לחצות. אז, אחד מאלה שישב מאחור עלה בחזרה לרכב ונסע מהמקום בעוד שהמתלונן וחברו נשארים עם משיב 1, ואדם נוסף שלגביו ציין המתלונן (בעמ' 2 ש' 22) כי הוא "יודע שזה אח של עלי שאמר שהשם שלו זה מחמד" וכי הם התחילו ללכת ברגל עד הבוקר במשך כשבע שעות. הוא תיאר את "מחמד" כמי שדחף את החבר ו.ס, וקילל אותו ואף כמי שניסה לדחוף גם אותו (בעמ' 4 ש' 106-108).  כמו כן, תיאר את "מחמד" כמי שתפס אותו בשתי ידיו כדי שלא יאותת לניידת משטרה שחלפה בנסיעה וכמי שלקח ממנו את הטלפון הנייד בעת שהמתלונן ניסה לאותת למסוק (בעמ' 4 ש' 113-120).

11.  המתלונן מתאר בהודעתו כי בבוקר המחרת הצטרף למעשים אח נוסף של משיב 1, "חמיד". לדבריו, חמיד העבירם ברכב לעוד מקום לא מוכר, שם נשאר המשיב יחד עם חברו שנחטף עמו ועם "מחמד", אח של המשיב 1 (בעמ' 2 ש' 26-27). המתלונן סיפר כי החבר ו.ס שוחרר בסביבות השעה 18:00 ואילו הוא נשאר עם מחמד עד 22:30 (בעמ' 2 ש' 30). המתלונן ממשיך ומתאר כיצד בשעה זו לערך, הגיעו האחים איברהים וחמיד, אשר הודיעו למתלונן כי הם מתכוונים לשחררו. הוא שוב נלקח ברכב עמם, והוסע משם דרך באר שבע, ולאחר מכן שוב הועבר לרכב אחר, טנדר, בו היו שניים לא מוכרים לו, אך ליד הנהג ישב "מחמד". לדברי המתלונן, לאחר נסיעה לא ארוכה, שוב הורד מן הרכב ליד חורשה, והועלה חזרה לרכב בו היו אברהים וחמיד.

12.  המתלונן מספר כיצד המשיך ונסע עם אברהים וחמיד. במהלך הנסיעה הבין שמדברים עם אנשים באזור ים המלח. הם הזהירו אותו כי אם יעצרו במחסום, עליו לומר לשוטרים כי הוא טרמפיסט מזדמן. בסביבות השעה 1:30 בלילה העירו את המתלונן ואמרו לו שהם רוצים לשחררו וביקשו כי ימסור למשפחתו "שהפעם אנחנו חטפנו אותך ובפעם הבאה הם יעשו משהו יותר מסוכן" (בעמ' 2 ש' 40-41). אז שוחרר המתלונן בתחנת הדלק "אלמוג" בקרבת יריחו. המתלונן התקשר לאמו ולאחר שעה קלה הגיעו לאספו אמו, אחיו של אביו עבדאללה וכן חברו ו.ס.

13.  המתלונן אמר שסיפר לאמו את כל הסיפור, ושמע כי דרשו מאחותו, אשתו של עלי, את הבנות, אחרות לא יראה יותר (שורה 51). משם נסעו לרמאללה לתחנת המשטרה באום שרייד ושם סיפר כל מה שקרה על מנת ש"יעשו תיאום" עם משטרת ישראל לגבי המשיב 1, אך הדבר לא בוצע. המתלונן בהודעתו מסר כי חשש מאוד, כי איימו על חייו באופן מילולי וכי משיב 1 איים כל הזמן ואמר "שהוא יגמור עלינו" ו"מחמד" אמר "שהוא יהרוג אותנו והוא לא מפחד מהמשטרה ומאף אחד" (בעמ' 5 ש' 127-128).

עדויות נוספות על החטיפה

14.  לכאורה, עדות המתלונן טעונה השלמה וחיזוק בשני היבטים. כזכור, המשיב 2 טוען שלא היו דברים מעולם. הסנגורים תמהים כיצד זה בדיוק מתגלה סיפרו של חטיפה שנה או שנתיים לאחר ההתרחשות, אגב חקירת הרצח. לפיכך, יש חשיבות לעצם קיומן של ראיות נוספת להתרחשות האירוע עצמו. כמו כן, בהנחה שאכן היה אירוע שכזה, יש לבחון אם יש ראיות מספיקות לכך שהמשיב 2 השתתף בו.

15.  להודעת המתלונן מתווספת הודעת חברו ו.ס מיום 29.5.13 אשר מתארת את אירוע החטיפה והשתלשלות העניינים. ו.ס מכיר את משיב 1 כגיסו של המתלונן ומזהה אותו כמעורב באירוע חטיפתם ואף זיהה אותו בתמונה שהוצגה לו. עדותו מאשרת פרטים רבים בעדותו של המתלונן ומהווה חיזוק חשוב לעצם התרחשות האירוע.